רבים מאיתנו בשמאל שעברנו את קיץ 2014 בישראל – חטיפת הנערים, רצח אבו-חדיר, ומלחמת “צוק איתן” – חווינו בו נקודת מפנה נוראית בפוליטיקה הישראלית. הבועה התל אביבית התפוצצה ומאז כבר לא בטוח להפגין בשום מקום; הכהניסטים יצאו מהחורים שלהם ולא חזרו מאז, אלא הפכו מאז לשחקן ממשי בפוליטיקה הארצית. לא דובר על כך רבות בחו”ל, אז כתבתי מעט על חוויותיי והתרשמויותיי מהקיץ הנוראי ההוא והשינוי שהוא מסמן בחברה הישראלית. לקריאת הרשימה המלאה באנגלית >>
Category: רשימות
המרכז לאן? רעידת אדמה פוליטית בגרמניה
גרמניה נמצאת בשבוע האחרון בתחילתה של רעידת אדמה פוליטית. ראשת המפלגה השמרנית, המפלגה הגדולה בבונדסטאג, הודיעה על פרישה – והעלתה על פני השטח את המשבר הפוקד בשנים האחרונות את הפוליטיקה הגרמנית. על השמרנים להכריע אם פניהם לשיתוף פעולה עם הימין הקיצוני או עם השמאל – החלטה שתעצב את הפוליטיקה הגרמנית בשנים הקרובות.
ציונות: התשובה הימנית (והשגויה) לאנטישמיות [אנגלית]
ברשומה קצרה באנגלית, אני טוען כי הציונות היא בבסיסה עמדה ימנית בדיון הפנים-יהודי הוותיק על מקומנו בעולם בו אנו מודרים בהיותנו יהודים. בעוד היו וישנם זרמים בציונות השואפים לאחדה עם חזונות וערכים של השמאל, עצם העמדה הציונית באשר ל”שאלת היהודים” היא עמדת ימין עמוקה – ואף מציגה דמיון מטריד לעמדות אנטישמיות של ממש סביב הסוגייה.
בין תופי המלחמה ללהבות השנאה
השיח על רקע עימות אלים עם הג’יהאד האסלמי ברצועת עזה מצטרף לדפוס מתמשך בשנים האחרונות: כל הסלמה מלווה בהחרפת השיח הגזעני. זה לא מקרי, ויכול לדעתי ללמד אותנו דברים חשובים הן על האלימות הצבאית הישראלית והן על הגזענות בכלל.
אלו המגנים את הטקטיקות של האנטיפשיסטים מתעלמים מאזהרותיהם [אנגלית]
ברשימה זו אני מזכיר שהטקטיקות הלעומתיות של “פעולה אנטיפשיסטית” (“אנטיפה”) מגיעות מתוך הקשר של מחקר ומעקב אחר פעילות הימין הקיצוני, ובתוך ההקשר הזה יש להבין אותן. אל הטקסט המלא >>
למידה מההיסטוריה אינה טהרנות, חזרה על טעויות העבר אינה פרגמטיזם
ביקורת השמאלית על לאומנות ותמיכה בתוקפנות צבאית היא לא איזו המצאה חדשה של מילניאלים חולמניים, אלא פולמוס שמתקיים כבר למעלה ממאה שנים ממנו ניתן ללמוד הרבה. ועמדת השמאל העקבית בפולמוס הזו מפגינה דווקא הגיון אסטרטגי ופוליטי מפוכח.
טבע האדם ודעות קדומות: על גזענות, ליברליזם, ורדיקליזם
גזענות, איך נוטים להסבירה מתוך ראיה ליברלית, ולמה ראיה רדיקלית יותר נדרשת בשביל לייצר הבנה משמעותית ושימושית של הנושא.
צרכנות מודעת: נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם [אנגלית]
ברשימה זו אני טוען שהתפשטות גישת הצרכנות המודעת במעגלי שמאל היא נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם, עם תפישתו שבחירה צרכנית היא מהות החירות הדמוקרטית. פירטתי טענה דומה, עם דגש מעט שונה, בטור שפרסמתי בעברית ב”שיחה מקומית” בהמשך. אל הטור בשיחה מקומית (“הצד האנטי-דמוקרטי של הצרכנות המודעת”) >> אל הרשימה באנגלית (“נצחונו הגדול של הניאו-ליברליזם”) >>
ה- Hebrew Nonbinary Project ועברית א-בינארית ישראלית [טקסט באנגלית]
פרויקט מקסים של יהודים אמריקאיים מציע צורת מגדר שלישית לשפה העברית בתור פתרון עבור דוברות עברית א-בינארייםות, אך מתעלם בכך מהפתרונות השונים הרווחים בקהילה הקווירית בישראל לטובת פתרון שתואם תפישות מערביות של לשון א-בינארית, המתמקדות בהוספת כינויי גוף חדשים, בניגוד לתפישות שהתפתחו בקהילת דוברות העברית, לפיה יש להשמיש מחדש צורות קיימות באופן המתעלה על הבינאריה המובנית של השפה.
כשהימין מפרק השמאל צריך לחבר: הערה על מדינת הרווחה
שירותים חברתיים קולקטיביים ומיסוי פרוגרסיבי הם שני חלקים בלתי-נפרדים ממדינת הרווחה המודרנית. לכן כמובן שהמתקפה הניאו-ליברלית שנועדה לפרק אותה מקפידה להתייחס אליהם בנפרד ובמבודד. השמאל צריך להקפיד לחבר אותם חזרה אחד אל השני.